מרגרט היגינס סנגר (באנגלית: Margaret Higgins Sanger) (14 בספטמבר 1879 - 6 בספטמבר 1966) הייתה פעילה חברתית אמריקאית שניהלה מאבק למען פיקוח ילודה והפצתם החופשית של אמצעי מניעה. היא הייתה אחות, סופרת ומדריכת חינוך מיני. סנגר טבעה את המונח ״פיקוח ילודה״, הקימה את הקליניקה הראשונה לפיקוח ילודה בארצות הברית ויסדה ארגונים שלימים הפכו לפדרציה האמריקאית לתכנון הורות.
סנגר השתמשה בכתביה ובנאומיה על מנת לקדם את תפיסת עולמה. היא הועמדה לדין בעקבות פרסום ספרה ״הגבלת המשפחה״ בשנת 1914. היא חששה מתוצאות המשפט, ועל כן נמלטה לאנגליה עד אשר וידאה כי היא תהיה בטוחה כאשר תשוב לארצות הברית. מאמציה של סנגר תרמו למספר מאבקים משפטיים, ואף עזרו להכשיר חוקית אמצעי מניעה בארצות הברית. בשל קשריה עם הפדרציה לתכנון הורות, פעילים המתנגדים להפלות ראו בה מטרה לניגוח וביקרו אותה תכופות. למרות הביקורת שהופנתה כלפיה על כך שהיא תורמה לאאוגנטיקה שלילית, היא עדיין נחשבת לדמות מרכזית בתנועת זכויות הרבייה האמריקאית.סנגר הכירה את בעייתן של נשים, שבריאותן נהרסה בשל סדרה בלתי פוסקת של הפלות, דרך עבודתה כאחות בחדרילידה. סנגר קישרה בין חוסר שליטת הנשים בגופן לבין חיי העוני שלהן. היא טענה שבמשפחות עניות רבות, נישואים הובילו ליחסי מין ללא תכנון המשפחה, ללידות מרובות ומכאן להעמקת העוני. היא האמינה שבגלל חוסר השליטה בגופן, עמדו נשים מהמעמד הבינוני המשכיל בפני הצורך לבחור בין עבודה לאימהות. סנגר הבינה כי העצות לשימוש במשגל נסוגובקונדומים אינן מועילות לנשים שהכירה ברובעי העוני של ניו יורק. היא הסיקה כי הן זקוקות לאמצעי מניעה יעיל, זול וקל לשימוש, שישאיר את האחריות בידיהן.ב- 1914 הפיצה עיתון משלה בשם "האישה המורדת", ובפרסומיה סיפקה מידע על אמצעי המניעה הקיימים, וכן הסבריםפיזיולוגיים. לאחר שהות בהולנד, פתחה את הרשת הראשונה של מרפאות לתכנון המשפחה, וב- 1916 פתחה מרפאה דומה במטרה להפיץ את הדיאפרגמה. בעקבות זאת הורשעה בהפצת חומר תועבה, וישבה בכלא 300 יום, אותם ניצלה לשם הסברה לאסירות על אמצעים למניעת הריון.לאחר שיחרורה מהכלא פרסמה ספרים, בהם טענה כי זכויות חוקיות וזכות ההצבעה הן חסרות חשיבות, יחסית לחשיבות של הפצת אמצעי מניעה, וזאת מכיוון שהן אינן משפיעות על המרכיבים המשמעותיים בחיי האישה. לדעתה, האישה החדשה, טועה בסברתה שהיא השיגה את כל צרכיה כשהגיעה לקיימות כלכלית. אמנם הקיום הפיזי העצמאי חשוב, אך אין לו משמעות רבה אם אין לאשה החופש לבחור אם ומתי להרות.בספריה כתבה גם כי יש לאישה זכות ליהנות מקיום יחסי מין, אם היא רק תשתחרר מן הפחד להיכנס להריון. השימוש באמצעי מניעה גבר אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובמקביל צמחה תנועה בינלאומית למען תכנון הילודה. ב-1937התקבל בארצות הברית חוק, על פיו יכולים רופאים לספק אמצעי מניעה וייעוץ למניעת הריון. סנגר לא הסתפקה בכך, וביקשה שנושא מניעת הלידה יכלל בתוכניות לבריאות הציבור, כדי שאמצעי המניעה יגיעו גם לידי נשים שאין להן אמצעים כספיים.סנגר המשיכה לחפש אחר אמצעי מניעה טובים, פשוטים וזולים יותר. מכון מחקר שהקימה מימן את פיתוח ההתקן התוך רחמי, ובו גם החלה עבודה על אמצעי מניעה הורמונליים שהובילו לפיתוח הגלולה למניעת הריון. ב-1959 הקדיש לה דוקטור גרגורי פינקוס דו"ח על המצאת הגלולה למניעת הריון. סנגר נפטרה ב-1966, כשנראה היה כי הגלולה למניעת הריון פותרת את בעיית ההריונות הבלתי רצויים, לפחות בעולם המערבי.